שלום רב !

בעלון זה נעסוק בסיכונים החבויים במו"מ מהסוג שאנחנו מנהלים יום יום. וכולנו מנהלים בכל יום מו"מ – עם הילדים, עם בן/בת הזוג, עם ההורים, עם חברים, עם עמיתים לעבודה, עם שכנים וגם עם לקוחות, ספקים ועם זרים מוחלטים. כמעט בכל מפגש אנושי מתנהל מו"מ.
בימים האחרונים אני נזכר בקטע ניצחי מהסרט "הטוב הרע והמכוער". מתקצר למען מי שאולי פיספס/שכח:
המערב הפרוע, גבר יושב ומתענג בגיגית עץ מלאת קצף, אמבטיה.
לפתע מתפרץ מישהו עם אקדח ביד, ומתחיל לספר להוא בגיגית כמה הוא חיפש אותו ועוד ועוד ועוד ואז נשמעות יריות והמאיים נראה חוטף כדורים ונופל מת, הגבר בגיגית נעמד, בידו אקדח שכנראה שמר בינות הקצף לעת צרה, ואומר את המשפט הנצחי: WHEN YOU HAVE TO SHOOT, SHOOT – DON'T TALK.
למי שמעוניין לצפות: לחץ כאן>>

למה נזכרתי בו? כי בימים האחרונים בפוליטיקה שלנו אנחנו רואים שוב ושוב גורמים שחוזרים ו"מאיימים אם… אז..". לא הפנימו את הרעיון שדיבורים רבים הם לפעמים מאוד מסוכנים. איך אומרת האימרה הידועה "כלב נובח אינו נושך".
המאמר נכתב לפני פרשת מיקי זוהר. הכוונה אינה אליו אלא דווקא לבני גנץ ומפלגת כחול לבן וה"איומים" שלהם השכם והערב, עניין מיקי זוהר הגיע בזמן כדוגמא מצויינת, להיזהר!

אבל עזבו פוליטיקה, בעלון זה אני מפנה זרקור להתנהגות מסווימת שם כדי להצביע על נושא הנוגע גם אלינו. גם אנחנו ביום יום עלולים למצוא עצמנו מאיימים, בכל סוגי המשאים ומתנים שאנחנו מקיימים עם הילדים, בני הזוג וגם במשאנו ומתננו עם חברים לעבודה, לקוחות, ספקים ובכל סוגי המגעים האנושיים, אנחנו עלולים לאיים או להיות מאויימים.

מגיל צעיר אנחנו למדים שיש כלי תקשורת הקרוי איום, ילדים נוקטים בו לפעמים בצורה מעוררת חיוך, הם למדים זאת מהסביבה הבוגרת, מטמיעים ואחר כך בכל סוגי המשאים ומתנים ישתמשו בכלי הזה. הורים, למרבה הצער, ממסמסים את כלי התקשורת הזה על ידי הפרחת איום בלי מחשבה יתירה ואי עמידה במה שהם עצמם הצהירו, אחר כך יתלוננו שאיומים לא עובדים, בטח לא עובדים ומי גרם לזה שלא יעבדו?

איום יכול לעבוד טוב מאוד. הבעיה שאם משתמשים בו לעתים רבות ולא מממשים את האיום הכוח שלו יורד כי חלה ירידה במפלס האמינות של המאיים. לכאורה, זה כלי מעולה המסייע להשגת מטרות, והוא משמש גם בתקשורת בין בעלי חיים וגם שם כשהוא בא במינון יתר הוא מייצר אמירות כמו : "כלב נובח – אינו נושך" (אל תנסו).

הבעיה בשימוש שלנו בכלי הזה בחיי היום יום, נעוצה בכך שיש מצבים בהם השימוש באיומים עלול להיתרגם לעבירה פלילית.
החוק הפלילי מכיר בעבירה הקרויה סחיטה באיומים, הכירו גם אתם את סעיף 428:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים."

צודק מי מכם הרואה לנגד עיניו בריונים מגודלים מארגוני פשע וחושב על המקרה הקלאסי של אגרופים מאיימים או אקדח מוצמד לרקה המשמשים ארגונים מסוג זה לשכנע עקשנים למיניהם שכדאי להם "ליישר קו". את עצמכם אתם בטח לא רואים נכנסים לגדר הסעיף. מה דעתכם על אדם, מתוסכל מספק שירות שלא רוצה להחזיר כסף, המבטיח לו שיעשה לו פרסום ברשת שיגרום לו להפסדים עצומים ונתן לו 24 שעות להחזיר לו את הכסף אחרת…".
ומה עם פוליטיקאי המאיים אם לא תעשה א' אני מעביר חוק שיגבילך אישית? – להם יש חסינות.

ראו כמה מקרים מהפסיקה שהפכו להיות כתבי אישום:

  • אדם שהקליט שיחות של גרושתו עם מאהב חדש במקום עבודתה שאיים עליה שאם לא יתפטרו מהעבודה היא וחברה לעבודה הוא ישלח למנהליהם הקלטות שיחותיהם. מצא עצמו מואשם בסחיטה ואיומים.
    אגב, פסק הדין הוא מה 20/10/20 וניתן בבית המשפט העליון ובו נדחו טענות האדם כי לא ניתן להרשיעו בעבירה הואיל ובסופו של דבר לא מימש את האיום. השופט סולברג לא התרשם וקבע כי העבירה היא בעצם העברת המסר המאיים בין אם מומש ובין אם לא הייתה כוונה לממשו. די שהכוונה הייתה לגרום לאחר לפעול כפי שהמאיים דורש ממנו.
  • כך הורשעו "אנשים טובים" שצלצלו לקשישים עולים מחבר העמים ודיווחו להם כי קרוב משפחתם שאת שמו ידעו למסור עשה תאונת פגע וברח ופצע לקוח שלהם (התחזו לעורכי דין) והם יודעים זהות הפוגע ומוכנים לסגור העניין כדי שאותו קרוב לא יגיע לכלא לתקופה ארוכה, אם יקבלו תשלום כספי ודרשו מאותם קשישים לא לדבר עם אף אחד גם לא עם "הנהג הפוגע" כי הם עושים זאת לטובתו ולפנים משורת הדין ואם הדבר ייוודע הוא יועמד לדין ויישלח לכלא.
  • עובד שפוטר ונכנס לויכוח עם המעביד סביב המגיע שלו, עירב קרוב משפחה שבשיחת טלפון עם המעביד דרש ממנו לשלם, אחרת ייגרמו לו נזקים לעסק. המעביד סירב ובאורח פלאי העסק שלו עלה באש כעבור מספר ימים. אותו עובד מצא עצמו נאשם יחד עם העבריין בעבירה של סחיטה ביומים.

בקיצור, אני בטוח שאתם לא נמנים על אנשי הדוגמא השניה, אבל בקלות אפשר לפלוט משהו תוך כדי שיחה כמו איום שאם לא…. אז אלשין עליך על… , או שאפשר לערב גורם לא נכון בסכסוך אזרחי רגיל. וגם איום לכאורה תמים כמו אתלונן במשטרה אם לא…..
איום הוא "כלי" במו"מ. כלי שימושי מאוד לפעמים, אבל כלי שברגע שיש לצידו התנייה בסגנון : אם לא תעשה … אני אעשה… הוא עלול להפוך לחקירה פלילית בואכה אישום פלילי, בואכה משפט פלילי, ולא אמשיך בהנחה שהמבין יבין עד היכן ניתן להגיע.

עצתי כמו שנכתב במקורותינו החכמים : "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא).

עיצרו רגע לפני הדיבור וחישבו על משמעות הדברים.

    שם *

    דואר אלקטרוני

    טלפון

    ההודעה