שלום חברים !
הנושא הפעם: הקורונה וגרימת מוות ברשלנות.
לכאורה, לא קשור אליי שהרי איני עוסק בפלילים ולא קשור אליכם שהרי מהיכרותי איתכם, לכאורה, אינכם בקבוצה הזו.
אני עוסק בזה הפעם בגלל שימי הקורונה זימנו לנו כמה וכמה מקרים שעלולים להיכנס לגדר הסעיף הזה.
איני מדבר על ראשי המדינות בהקשר של קורונה וגרימת מוות.
דונאלד טראמפ, מכחיש הקורונה הראשי, גרם לטעמי במחדליו למותם של אמריקאים רבים, רבים מדי. ואצלנו? אין צורך להכביר במילים על ההתנהלות השערורייתית של הדברים ודי להזכיר את יבוא הקורונה מארה"ב או אישור הנסיעה לאומן או מחדלי בתי האבות והרשימה ארוכה וכואבת.

אנחנו כמה ימים אחרי יום כיפור, ראשי המדינה והצבא ביום הכיפורים ההוא, התרשלו בגדול, העניין הסתיים בוועדת חקירה ו"במסקנות אישיות". כמעט שלושת אלפים מטובי הבנים נפלו, עשרות אלפים נפצעו וחייהם שונו ללא הכר ואיש לא ישב יום אחד בכלא !!

לא נעסוק בעלון זה בראשי מדינות כי הם, בגדול, חסינים מפני העמדה לדין פלילי, תפקידם מקנה להם חסינות.
אבל כל זה לא נוגע לי ולכם. לנו, פשוטי העם יש כידוע אחריות למעשינו או למחדלינו וחלילה לכם לסבור כי דין אחד יהיה לגדול ולקטן.
הקטן תמיד צריך להיזהר קצת יותר.

ממה עלינו להיזהר?
סעיף 304 לחוק העונשין: "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים".
איפה הסעיף הזה עלול לפגוש אותי ואתכם? כמעט בכל מקום.

מי מאיתנו לא עלול להצטרף חלילה לסטטיסטיקה העגומה של תאונות הדרכים? או להיקלע לסיטואציה בה התרשלות קטנה תיגמר באסון גדול. מפורסם וידוע, למשל, כי נהגי הסעות ילדים מועדים לזה, יכול גם להיות אדם מן השורה שחשק בפרחים יפים והניח אדנית כבדה או עציץ על אדן החלון או על מעקה במרפסת ביתו. ועוד ועוד דוגמאות.

לי ולכם אין חסינות. די בגרימת מותו של אדם אחד, כדי להכניס אותנו למערבולת של הליך פלילי, ואני כמובן, מתייחס כאן רק לצד המשפטי, הצד הרגשי מוסרי גם הוא קיים במלוא עוצמתו.
לא נעים, בלשון המעטה, להיות צד להליך פלילי ולא נעים, עוד יותר, להיות מואשם בגרימת מותו של אדם.

מניח שחלקכם כבר הבין את ההקשר לקורונה.
למרבה הצער, פורסמו מספר מקרים של חולים מאומתים או אנשים שהיו אמורים להיות בבידוד שנמצאו משוטטים במקומות ציבוריים ואפילו נוסעים באוטובוס או מעיזים לבוא לבתי כנסת.
בציבור החרדי נשמעו בזמן הסגר הראשון קריאות: "רוצח, רוצח" כלפי כאלו שהסתובבו ללא מסיכות או קראו להימנע מלחבוש מסיכות.
כנראה, לא מדובר ברצח, אבל צורם היה לשמוע כיצד כשנתפסו חולי קורונה בצבור הם שולחו לביתם עם קנס.

היו גם מקרים מצערים מאוד כמו של הגננת שנפטרה כי מישהו שילדו היה צריך להיות בבידוד שלח אותו לגן. לאחרונה הוזכר עוד מקרה דומה ועולה השאלה – אדם שיודע שהוא חולה או שילדו אמור להיות בבידוד ושולח ומדביק והנדבק מת, למה לא יועמד לדין על גרימת מוות ברשלנות?
עד היום לא שמעתי שזה קרה, מן הסתם גם בשל קושי להוכיח בוודאות מספיק גבוהה מי הדביק את מי. אבל לא לעולם חוסן, בהחלט ייתכן שמישהו יקבל החלטה ויתחיל להעמיד לדין אנשים כאלו ולו לשם פרסום הדבר וליצירת הרתעה בציבור.

לכבוד הקורונה שהתרגשה ובאה עלינו, תוקנה פקודת בריאות העם ונקבעו בה קנסות למפרי בידוד וכיוצ"ב, אבל כאמור הקנס עשוי/עלול להיות הצרה הקטנה של המפירים.
מעבר לסיכון בקנסות ובפלילים ייתכן סיכון של תביעה אזרחית נזיקית מצד מי שנפגעו מהדבקה שכזו וגם זה לא נעים במיוחד, להיות צד לתביעה משפטית בסכומים גבוהים.
בקיצור, הימים הללו הם בהחלט ימי "ונשמרתם לנפשותיכם", הישמרו ושימרו על הכללים. ראשית לכל לצורך הגנה על חייכם ובריאותכם וחיי ובריאות קרוביכם ויקיריכם, מעבר לזה, זיכרו תמיד שלהתנהגות רשלנית עלולות להיות תוצאות רעות מאוד, עד כדי גרימת מוות של אחרים.

הורים לילדים – אל תשלחו ילדים למסגרות חינוך, אם יש ספק קל שבקלים ביחס למצב בריאותם כמאמר הקלישאה "אם יש ספק, אין ספק". עדיף להיות מחמירים מאשר להיקלע למצבים המתוארים בפוסט זה.

ילדי הורים מבוגרים, היו זהירים עם ההורים הללו, צריך לשמור עליהם מכל משמר ואם כדי לחבקם בשנים הבאות עלינו לטובה, צריך להימנע מזה בתקופה הקרובה אז בואו נימנע.

הקורונה תהיה באחד הימים זכרון קולקטיבי שניזכר בו במבט אחורה. השאלה עד לפתרון היא שאלה של זמן ולזמן כידוע צריך להתייחס בסבלנות, אנו לא ידועים כעם מצטיין במיוחד בסבלנות, כבר בימי עגל הזהב הוכיחו אבותינו כי אין ביכולתם להוריש לנו גנים של סבלנות יתירה.

אנחנו בהחלט מצטיינים בתחום וידועים בכל העולם גם בזכות הביטוי "יאללה, יאללה". אל דאגה, הסבלנות לא נגזרה עלינו לעולמים, ברחבי העולם עמלים עכשיו רבים וטובים על פיתוח חיסון לנגיף המפריע לנו להתנהל בשגרת חוסר הסבלנות הידועה שלנו. עד שיהיה חיסון, אין ברירה, סבלנות מחויבת וגם התחשבות בזולת שתי אלו, גם הן, מסכות שיסייעו לנו לצלוח את המגיפה הזו בשלום.

שאלו אותי מספר אנשים מה קורה עם עורכי הדין בימים אלו?
אנחנו לא מוגדרים חיוניים בימים אלו (בלי בדיחות, לא יפה!), אבל מותר לנו לעבוד עבודות פנימיות ללא קבלת קהל, ומותר לצאת לצורך ניהול הליכים משפטיים או לפגוש לקוחות לצורך הליכים משפטיים. מותר להיפגש עם לקוחות בקשר למסמכים שהחוק מחייב חתימתם בפני עורך דין, רבות מהפעולות שאנו מבצעים מקוונות וניתנות לביצוע גם בימים הללו, ופעולות כמו יפוי כוח מתמשך ניתן להחתים גם על ידי אימות מתועד מרחוק של החתימה בכדי לא לסכן ולא להסתכן.

חג סוכות שמח, לכולכם.

    שם *

    דואר אלקטרוני

    טלפון

    ההודעה