קיץ קריר ונעים חברים ולקוחות יקרים !

פעם אחר פעם אני חוזר על כך שצוואות אינן עניין שאמור להעסיק רק מבוגרים, למרבה צערנו "המוות אינו מחוסר עבודה" (רמי פורטיס) ובין "לקוחותיו" נמנים בני כל הגילאים, מניח שכולכם יודעים זאת, העניין הוא שלצעירים יש אשליית חיי נצח וחוסר פגיעות.
לפי הסטטיסטיקה התחושה הזו די מוצדקת, לרוב הצעירים, אבל…לא לכולם, למרבה הצער.

בעידן בו מצד אחד "ילדים" מרוויחים משכורות יפות מאוד בהייטק, חבריהם עושים אקזיטים והופכים בן יום למליונרים וחלקם משקיעים כספם ב BITCOIN ודומיו, ומצד שני, בכל שנה נהרגים ומתים צעירים בין ממחלות מהירות (חיידקים טורפים, וירוסים קטלניים, סיבוכים ,זיהומים אירועי לב ומוח) ובין מאירועים מפתיעים כמו תאונות דרכים, טרור, קורבנות פשיעה, קורבנות לטעויות בעבודה או ברפואה ועוד ועוד, מחויב שגם צעירים ישקיעו חשיבה בצוואות ולא יותירו אחריהם כאוס.

האמת שאצל הצעירים מעבר לשאלה מי יהיו יורשיהם אם חס וחלילה יארע להם הבלתי צפוי ובלתי רצוי וילכו לעולמם בטרם עת, יש שאלה מקדמית וחשובה לא פחות – מי יודע מה כולל עזבונם?
כאשר מדובר במטבעות וירטואליים למיניהם, מי יודע על קיומם? וגם אם יודעים מי יודע איך להגיע אליהם? הרי מדובר בשמירה באמצעות קודים שבדרך כלל בעליהם שומר בסוד ורק הוא יודע.
במצב דברים כזה, אם בעל הסוד נעלם הלך הסוד, כלומר הכסף.

אז מה זה אומר ?
ראשית , הצעירים צריכים ליצור לעצמם גיבוי, איש סוד שידע מה יש להם והיכן, ומה הדרך לחילוץ הכספים במקרה של מטבעות וירטואליים למיניהם. זה חשוב לכל מיני אירועים לא צפויים בחיים, לא חייב להיות מקרה של מוות, גם מצבים של איבוד הכרה או פגיעה קשה שפוגעת בתפקוד המנטלי, גם אלו צרות שקורות בעולמנו יום יום לאנשים בגילאים שונים כולל צעירים.

כמובן שצריך להיזהר מאוד ולהישמר מכתיבת ושמירת סיסמאות במחשב, כי מחשבים כידוע הם מגרש המשחקים של האקרים למיניהם.

לחלק מהצעירים הללו גם זכויות מסוג קניין רוחני וגם לגביו ראוי ורצוי שיהיה מי שיידע על קיומן ולהסדיר למי עוברות הזכויות.

מעבר לאלו יש את הצעירים שחייהם הזוגיים נקלעו למשבר, במצב כזה ראוי ורצוי שתהיה להם צוואה באם הדבר האחרון שהיו רוצים הוא שבן/בת זוגם יירש אותם.
וגם צעירים רווקים המתגוררים בגפם אינם פטורים. הם צוברים רכושים וזכויות ולא תמיד היו רוצים שיורשיהם יהיו היורשים לפי החוק כלומר הוריהם ובהעדר הורים האחים. לחלקם חיות מחמד, ואני משוכנע שהדבר האחרון שהם מייחלים לנשמות החולקות איתם את החיים ומפיגות את בדידותם, הוא למצוא עצמם, אחרי מות בעליהם הצעיר/ה והאהוב ואוהב, בכלוב בעמותה כלשהי חיים חיי צער ומחכים שמישהו יתאהב בהם או ירחם עליהם ויחלצם מהכלוב.

בקיצור, צוואה הינה עניין גם לאנשים צעירים וכדאי להסב תשומת ליבם לצורך להסדיר את הענין, כי בגילאים הללו קיימת אשלייה של נצחיות וחוסר פגיעות.
כאן אתם נכנסים לתמונה! העבירו את המידע הזה לצעירים שאתם מכירים, ודרבנו אותם לפעול, גם אם אינם ממהרים לעשות צוואה, לכל הפחות שידאגו שרכושם יהיה נגיש ובר מימוש בעת פקודה.

בעקבות מקרים בהם טורטרו ואף סורבו הורים שכולים שבקשו לנצל זרע ילדם ההרוג, בטענה שמכיוון שהזרע נשאב מגופת בנם בסמוך למותו אין לדעת האם רצונו היה שכך ייעשה. יש מקום גם לעריכת צוואה בידי צעירים ולו בכדי להביע עמדתם החד משמעית בעד מתן הזכות להוריהם להשתמש בזרעם והבעת רצונם המפורש שייעשה שימוש בזרעם.

בעניין אחרון זה, אפשר לפתור את העניין בקלות אם הצבא ידאג בתהליך הגיוס להעמיד לרשות החיילים המתגייסים אפשרות ואולי אפילו חובה לעשות צוואה ובין היתר להביע עמדתו ביחס לשימוש בזרעו במקרה של מוות. ואם לא צוואה אז לפחות שישאל ויתעד מה עמדתם בנושא, שאם כבר יהיה הליך משפטי השופטים לא יצטרכו להסיק מהנסיבות אם הם מעוניינים או לא.

מקרה עצוב במיוחד של קצין חיל הים עומרי שחר שנהרג בתאונת דרכים, הוריו בקשו באמצעות בית המשפט לענייני משפחה לשאוב זרע וכך נעשה. לעומרי הייתה חברה קבועה, והובהר שהוא תכנן להתחתן איתה ובוודאי שלהוליד עימה ילדים. בת הזוג מטעמיה שלה ואל נא תשפטו אותה, לא רצתה להיות מופרית בזרעו אך לא התנגדה לכך שהפעולה תיעשה עם פונדקאית. ומה החליט בית המשפט? הוא קבע שעומרי אכן רצה ילדים מבת זוגו אך לא כך לגבי פונדקאית. כואב, כואב ואותי גם מכעיס. לכן אני חושב שחובה לעשות מעשה מראש.

מאחל לכל הצעירים בגופם חיים ארוכים וטובים. צוואה יכולה להוסיף לאיחול הזה גם אלמנט של שקט נפשי.

ואם כבר בהסדרת ימים קשים עסקינן, כדאי להזכיר שגם יפוי כוח מתמשך שנועד להסדיר את נושא קבלת ההחלטות במצבים בהם האדם אינו יכול להביע דעתו, גם הוא עלול להיות רלוונטי לבני כל הגילאים וגם אותו כדאי להסדיר מראש.

יפוי כוח מתמשך רלוונטי במצבים בהם האדם הופך צמח או חלילה מאבד יכולות התקשור שלו ולא אלאה אותכם באסונות העלולים להביא למצבים הללו, דומני שכל מי שמסתובב על כדור הארץ כבר הבין מזמן שהחיים עלי אדמות מייצרים בכל יום אסונות, וחיי כל אחד ואחד מאיתנו עלולים להשתנות ללא הכר בכל יום ויום.

בקיצור חברים, הנושא קשה ואנחנו לא אוהבים לדבר על אסונות אלא להתמקד בחלקים השמחים והטובים והחיוביים של החיים עלי אדמות וברוך השם יש גם כאלה, אבל אין להתעלם גם מהמצבים הפחות משמחים ולהתכונן להם בתקווה שלא יבואו ואלו שהם הכרח שיבואו בעיתם.

מאחל לכולכם חיים טובים וארוכים בצלילות ובעצמאות מלאה כל ימיכם.

    שם *

    דואר אלקטרוני

    טלפון

    ההודעה