שלום חברים ולקוחות יקרים!

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. נכון זו לא השנה העברית שמתחלפת לה עכשיו, אבל אם לא יועיל בטח לא יזיק להביע מישאלה.

מכירים את הביטוי – "עושר שמור לבעליו לרעתו?" (קהלת ה, יב).

כזהו העולם שלנו, לפעמים משהו שנראה בתחילה טוב מסתבר מאוחר יותר כרע מאוד.

הפעם אני רוצה לדבר על קירבה בין אדם מבוגר למישהו קרוב, זה יכול להיות אחד הילדים או בן/בת זוג או עובד זר או שכן קרוב.

בני אדם מבוגרים מגיעים לפעמים לזקנה כשהם בודדים ו/או חולים. האימרה "אמא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים ,אבל עשרה ילדם לא יכולים לטפל באמא אחת" היתרגמה פעמים רבות מדי,  לסיפורי חיים אמיתיים.

לעיתים קורה שבעת זקנתו של אדם הופכים אנשים מסויימים לדמויות הדומיננטיות בחייו. לפעמים זה ילד שנשאר עם המבוגר מרצונו ולפעמים הוא פשוט נלכד במצב הזה כי כל היתר עזבו לפניו, או בן זוג ותיק או חדש או עובד זר או שכן טוב או בעל מקצוע.

האדם המבוגר כה תלותי עד כי האדם הזה מקבל משמעות וכוח אדיר לגביו.

לפעמים האדם המבוגר בעצמו ומרצונו העצמאי והטוב מעוניין להודות למייטיבו ועושה זאת על ידי מתנה נדיבה או על ידי צוואה, שהנהנה העיקרי הוא אותה דמות בחייו.

מפורסם מאוד הסיפור של בעל בית הדירות בתל אביב שהוריש את דירותיו לדיירים השוכרים אותן אותם כינה "המשפחה שלי".

פעמים רבות מתנהל קרב משפטי בין הנהנה ובין היורשים הטבעיים של האדם, גם כשיש צוואה מתנהלים קרבות סביב הצוואה כאשר הטענה העיקרית היא להשפעה לא הוגנת. והקרב הזה אינו פשוט כי לפי ההלכה המשפטית ברגע שמוכחים יחסי קירבה ותלות מתקיימת חזקה שהייתה השפעה לא הוגנת ומי שטוען שלא הייתה הוא זה שצריך להוכיח. וזה לא פשוט.

לפעמים לא מדובר בצוואה אלא במתנה.

כזה היה הסיפור בגינו ניתן פסק דין בחודש מאי השנה.

אב ושני ילדים. האמא נפטרה והילדים שהיו כבר בגירים, בצעד אבירי ותרו על חלקם בדירת מגורי ההורים לטובת האב האלמן הטרי, בהניחם כי בבוא יומו יהיו הם יורשיו.

ואכן האב לא איכזב וכתב צוואה ובה קבע כי אחרי מותו ירשו ילדיו את הדירה.

 אבל, הילדים היקרים כנראה לא הכירו את הביטוי "לא אלמן ישראל". וכפי שקורה לעתים קרובות במחוזותינו. אותו אב הכיר אחרי מספר שנים מישהי.

מכאן ואילך החלו יחסי האב וילדיו להידרדר והם טענו כי אותה בת זוג סיכסכה ביניהם ודאגה לבודד אותו ומנעה ממנו להגיע לאירועים משפחתיים, בקיצור, עטפה אותו מכל הכיוונים.

האב ובת זוגו טענו כי הבן שהיה מיופה כוח בחשבון האב העביר לעצמו כחצי מליון ש"ח מהחשבון ללא ידיעת האב וכשנודע לאב הוא ביטל את יפוי הכוח לבן בחשבון.

במשפט התברר כי האב עשה צוואה חדשה בה ציווה כל רכושו לבת הזוג, כמו כן כעבור זמן מה עשה עסק מתנה והעביר לה את כל זכויותיו בדירה במתנה.

לילדים נודע על כך והם הגישו תביעה לביטול עסקת המתנה עקב השפעה לא הוגנת וניצול לרעה של האב ואי הבנתו בכספים.

במהלך המשפט העיד האלמן ובן הזוג על אהבתו והוקרתו הרבה לזוגתו החדשה ועל אכזבתו ויחסיו המקולקלים עם ילדיו. על כך שכעס עליהם כי לא רא את נכדיו שנים ואינו יודע בני כמה הם ואיך הם נראים.

מעדותו במשפט עלה כי הוא סבר שנתן במתנה מחצית הדירה בעוד למעשה חתם על מסמכים שהביאה לו בת הזוג לפיהם כל הדירה ניתנת לה במתנה, הוא אמר שלמרות שזו לא הייתה כוונתו המקורית הוא מסכים לזה. שח-מט !!

על זה נפל העניין , בית המשפט שוכנע כי למרות שהוכח כי האב הוטעה ביחס לחלק שהוא נותן במתנה, הוא לא חזר בו אלא להיפך אישר את המתנה.

בית המשפט מצא לנכון להעיר כי עיסקת המתנה חסרת הגיון כלכלי ונעשתה תוך ניצול מצבו של האדם ואי הבנתו בכספים ובקניין וגם הואיל ולבת הזוג הייתה דירה משלה שנשארה שלה בלבד ואילו אותו אב נותר חשוף לחלוטין ללא דירה ורק עם זכות להתגורר בדירה עד יום מותו. אבל, זה לא מנע ממנו לאשר את העסקה בטענה כי למרות כל אלו ולמרות שנחשף לזה במשפט הוא נותר איתן בדעתו לקיים את העיסקה.

השופטת ניתחה את מצב הדברים וכתבה "פסק דין מאונס" היא קטלה את בת הזוג והתנהלותה אבל נאלצה לכבד זכותו של האדם לעשות כרצונו ברכושו לאחר שהובהר לו היטב המצב ומשמעות מעשהו.

והסמיכה הדברים גם על המקורות : "רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ" (יְרוּשַׁלְמִי פֵּאָה דַּף ג, עַמּוּד ב').

בקיצור חברים, כדאי לשמור יחסים טובים עם קרובים מבוגרים, ואם נוספת דמות חדשה לחייהם לעמוד על המשמר ולמנוע ניתוק יחסים או חבלה בהם בעודם באיבם, לא לוותר, לא להיעלב ולא להתרחק. ואולי גם כדאי לא לוותר לטובת ההורים באופן אוטומטי על חלק הילדים בעיזבון אחד ההורים, כי מטיבם החיים דינמיים ומה שנראה בנקודה מסויימת בטוח, הופך בנקודה מאוחרת יותר מקור לבכי.

התנהלות זהירה כזו היא סוג של חיסון. אז חברים המלצתי החמה : לכו להתחסן !!

    שם *

    דואר אלקטרוני

    טלפון

    ההודעה